אסתמה – אבחון וטיפול אצל רופא ריאות בקריית אונו
אסתמה (קצרת הסימפונות) היא מחלה דלקתית כרונית בדרכי האוויר, המתאפיינת ברגישות יתר של דרכי האוויר. הדלקת מובילה לכיווץ בדרכי האוויר ובכך להיצרות שגורמת לקוצר נשימה, צפצופים, שיעול ותחושת לחץ בחזה. התסמינים יכולים להופיע ביום ו\או בלילה, להופיע בתקופות מסוימות או בחשיפה לטריגרים מסוימים, ואף יכולים להופיע בפתאומיות בהתקפים\התלקחויות.
אבחון:
- תסמינים
- ספירומטריה או תגר (מאמץ\מתכולין)
בירור נוסף:
- תפקודי ריאות (Spirometry, Peak Flow)
- מבחני תגר (Bronchial Challenge Test)
- בדיקות אלרגיה לפי הצורך
- בדיקות לאפיון מצב דלקתי: אאוזינופילים בדם, IgE, בדיקת FeNO
- הדמיה של בית החזה (צילום חזה, CT חזה) במקרים מסוימים.
במרפאה ניתן לבצע אבחון מדויק לאסתמה, לברר את הגורמים שמחמירים את האסתמה, לבדוק האם האסתמה מאוזנת ואפיון המחולל הדומיננטי בדלקת. בהתאם לכך, ניתן להתאים את הטיפול המדויק ביותר עבורך, לאזן את האסתמה ובכך לשפר איכות חיים ולמנוע התלקחויות.
טיפול:
מטרות עיקריות בטיפול יהיו שליטה מלאה על התסמינים (סימפטומים), שיפור איכות חיים ותפקוד, מניעת התקפים.
כולל בין היתר משאפים, כדורים להורדת דלקת (למשל סינגולייר, אנטיהיסטמינים, אזניל), טיפול ביולוגי.
המשאפים הינם תרופה לכל דבר וחיוניים בטיפול באסתמה. הטיפול במשאף חייב לכלול סטרואידים נשאפים (ICS-inhaled corticosteroids) ולפחות תרופה נשאפת נוספת מקבוצת מרחיבי הסימפונות.
טיפולים ביולוגיים
טיפולים ביולוגיים באסתמה
במהלך השנים האחרונות נכנסו לשימוש תרופות חדשניות לטיפול באסתמה קשה הנקראות תרופות ביולוגיות. אלו תרופות שמיוצרות בטכנולוגיה מתקדמת ומכוונות נגד חלבונים ספציפיים במערכת החיסון שגורמים לדלקת בדרכי הנשימה.
התרופות הביולוגיות לאסתמה שמאושרות לשימוש על ידי הFDA ומשרד הבריאות בישראל אינן מדכאות את המערכת החיסונית ואינן גורמות לסרטן.
התרופות הכלולות בסל התרופות בישראל הן (לפי סדר אב):
- אומליזומאב "זולייר" (Omalizumab – Xolair)- זריקה תת עורית (בהשגחה). ניתנת כל 2-4 שבועות. התדירות והמינון נקבעים לפי משקל המטופל/ת ורמת IGE בבדיקת דם.
- בנרליזומאב "פסנרה" (Benralizumab – Fasenra) – ניתנת בזריקה תת עורית (אפשר להזריק בבית). תחילה כל 4 שבועות ל3 מנות ראשונות ולאחר מכן כל 8 שבועות.
- דופילומאב "דופיקסנט" (Dupilumab – Dupixent)- זריקה תת עורית (אפשר להזריק בבית). פעם בשבועיים.
- טזפלומאב "טזפייר" (Tezepelumab – Tezspire)- זריקה תת עורית (אפשר להזריק בבית). פעם ב-4 שבועות.
- מאפוליזומאב "נוקלה" (Mepolizumab – Nucala)- זריקה תת עורית (אפשר להזריק בבית). זריקה כל 4 שבועות.
- רסליזומאב (Reslizumab – Cinqair)"סינקייר" – מתן תרופה דרך הוריד (תנתן רק במרפאה). פעם ב-4 שבועות.
מטרת הטיפול להפחית את מספר ההתקפים, לשפר את הנשימה, ולהקטין את הצורך בשימוש בסטרואידים הניתנים בכדורים/זריקות. טיפולים אלה משפרים משמעותית את איכות החיים, את איזון המחלה (פחות התקפים, פחות ביקורים בחדר מיון ואשפוזים) ושיפור ביכולת לבצע פעילות גופנית וחיי יום-יום רגילים.
ההחלטה על סוג הטיפול הביולוגי נעשה בהתאמה אישית על פי פרופיל המחלה – לדוגמה, נוכחות אאוזינופילים בדם, רמת בדיקת נשיפה FENO, רמות IgE בבדיקת דם ותחלואות נלוות למשל פוליפים באף, סינוסיטים כרוני, דלקת וושט אאוזינופילית, אטופיק דרמטיטיס, אלרגיות, אלרגיה למזון ועוד.
למי מתאימים הטיפולים הביולוגיים?
טיפול ביולוגי אינו מתאים לכל אסתמה. התרופות שמורות בעיקר לאנשים שהמחלה שלהם קשה, כלומר: ממשיכים לסבול מהתקפים תכופים למרות טיפול במשאפים, נזקקים שוב ושוב לסטרואידים דרך הפה או לאשפוזים, מציגים בבדיקות דם או תפקודי ריאה סמנים מתאימים לטיפול ביולוגי.
הרופא מבצע הערכה מקיפה הכוללת היסטוריה רפואית, בדיקות דם, תפקודי ריאה ולעיתים גם בדיקות נוספות, כדי להחליט על התאמת התרופה.
מה ההבדל בין טיפולים ביולוגיים באסתמה לבין טיפולים ביולוגיים במחלות אוטואימוניות?
לא באסתמה – במחלות רבות (כמו דלקת מפרקים שגרונית, קרוהן או פסוריאזיס) משתמשים בתרופות ביולוגיות שנועדו לדכא את מערכת החיסון כולה. מטרתן היא להפחית את התגובה החיסונית שמכוונת נגד רקמות הגוף עצמו. כתוצאה מכך, יש ירידה בדלקת – אך גם עלייה בסיכון לזיהומים ולעיתים השפעה רחבה על תפקוד מערכת החיסון.
באסתמה, לעומת זאת, התרופות הביולוגיות פועלות בצורה ממוקדת הרבה יותר:
- הן לא מדכאות את מערכת החיסון כולה.
- הן מכוונות כנגד חלבון או מנגנון מסוים שגורם לדלקת בדרכי הנשימה (למשל IL-5, IgE או IL-4/IL-13).
ובכך הן מפחיתות את ההתקפים ואת הדלקת הספציפית בריאות, מבלי להעלות בצורה משמעותית את הסיכון לזיהומים או לפגוע במערכת החיסון הכללית.
משאפים
משאפים הם אמצעי אספקת תרופות ישירות לריאות, ומשמשים לטיפול במחלות ריאה חסימתיות כמו אסתמה.
המשאפים רבים ומגוונים ומכילים שילובים משתנים של תרופות מסוג סטרואידים ותרופות מרחיבות סימופונות. בנוסף למשלב סוגי התרופות במשאף, גם מינון התרופות, טווח הפעולה ודרך מתן התרופה משתנים ממשאף למשאף.
- סטרואידים – תפקיד הסטרואידים במשאף להפחית את הדלקת שמובילה לכיווץ דרכי האוויר ובכך להפחית צורך במשאפי הצלה ובהתקפים.
- מרחיבי סימפונות – עובדים על: 1) מערכת מוסקרינית (חסם מוסקריני קצר טווח או ארוך טווח) או 2) המערכת הסימפטטית (אגוניסט של קולטני בטא קצרי טווח או ארוכי טווח).
כל משאף מכיל אחת או יותר מהתרופות הנ"ל. הטיפול עם משאף באסתמה מחייב סטרואידים. בחלק גדול מהמקרים, מטופלים עם מחלות דרכי אוויר אחרות, למשל COPD, לא צריכים משאף המכיל סטרואידים.
יש שלוש דרכי הנגשת תרופה אל דרכי האוויר דרך המשאף –
- משאפי MDI שהינם "שפריץ" של התרופה אל דרכי האוויר (למשל ונטולין)
- משאפי DPI שהינם משאפי אבקה שצריך לשאוף חזק את החומר אל תוך הריאה.
- משאפי SMI "משאפי ערפל" שמוציאים חומר ערפילי שנשאף אל הריאות.
לכל סוג משאף יתרון וחסרון משלו והטיפול צריך להיות מותאם אישית לפי הצורך והיכולת להשתמש במשאף בצורה נכונה יעילה.
ניתן להשתמש במשאפי MDI ו- SMI דרך מתווך שנקרא ספייסר/AEROCHAMBER.
אינהלציה היא דרך נוספת לתיווך התרופה (סטרואידים, מרחיבי סימפונות, מי מלח סטריליים, אנטיביוטיקה). החיסרון של אינהלציה היא שחלק מהתרופה לא נשאפת לריאות, חלק ממנה מתפשט על עור הפנים ועל העיניים ופועל גם שם. הטיפול נמשך מספר דקות וצריך להיות ליד מקור חשמל. זו דרך מאוד יעילה וחשובה למתן טיפול תרופתי במקרים מסוימים, בעיקר כשלא ניתן לקבל את הטיפול דרך משאף או כשיש צורך בטיפול עם מי מלח או אנטיביוטיקה באינהלציה.
מחקרים רבים בדקו והראו שהטיפול במשאפים מורכב, בשונה מגלולה\כדור שנוטלים, וללא הדרכה מתאימה הטיפול התרופתי פחות יעיל.
ד"ר סלוק מדריך מטופלים כיצד להשתמש נכון במשאף, בודק טכניקה, ומתאים טיפול אישי – כדי למקסם את היעילות ולמנוע תופעות לוואי.